אנחנו עוד רואים את הדיסק של החתונה, עוד נזכרים בבגדים, בהופעות, בתסרוקת ובאיפור... כי הרי עברו חודשים ספורים מאז הפקת חתונת השנה שלנו... ומיד נשאבים אל השגרה העבודה תשלום החשבונות, מנהל הבנק, הקניות בסופר, שבת אצל המשפחה שלו ושבת אצל המשפחה שלה...
תומר ורונית (שמות בדויים), נשואים חודשיים, תומר, היה רגיל לצאת כל יום חמישי עם חברים... כך סתם לשתות כוסית, צחוקים... סיבוב כזה אתם יודעים...
מיום שלישי הוא משתדל ככה סתם לזרוק מילה, לבדוק, אולי רונית רוצה לצאת עם חברה... אולי סתם ללכת לאמא שלה????? ברביעי, הוא כבר בלחץ, מה יהיה מחר?
בחמישי בבוקר מתחילים הטלפונים... נו... אתה בא???? ותומר.. חסר אונים...
מה יגיד? הוא חייב לפחות פעם ב... קצת סיבוב, צחוקים של גברים....
מגיע יום חמישי, החברה יוצאים, ותומר בבית מול הטלביזיה עם רונית...
תומר מרגיש רע, הערב כבר לא הולך כמו שצריך, רונית לא מבינה מה קורה כאן, למה תומר לחוץ/עצבני /חסר סבלנות... היא מנסה לשאול... מילה, עוד מילה... ופתאום כמו נדלקת אש... מרגיש לה סכנה... ויכוח על שלט או על תוכנית טלביזיה או סתם על פיצוחים בסלון יוצא מכלל שליטה....
עד כאן תרחיש מוכר.... המעבר משיגרה של חיי רווקות לחיי נישואין,
זה בערך כמו : כשחורף בחוץ אז רוצים קיץ, וכשמגיע הקיץ רוצים חורף..
כאן אנו מתוודעים לשני צרכים בסיסיים ביותר: אינדיווידואליות ושייכות.
מצד אחד אנחנו רוצים להרגיש כי יש לנו חיים פרטיים אנחנו רוצים לשמור על האינדיווידואל, הרצונות התחביבים המקום הפרטי שלנו, ומצד שני צורך ההשתייכות החיבור הנאמנות... חזקים ועוצמתיים.
איך????? השתייכות ואינדיבידואליות... יכולות לגור בכפיפה אחת.
הצורך באינדיווידואליות והצורך בשייכות הם שני צרכים בסיסיים שקיימים אצל כל אדם, גבר ואישה.
איזון, זה שם המשחק.
תומר שלנו, רוצה חופש, אבל חייב לדווח על מעשיו. אפשר להקביל התנהגות זאת לצורך/לרצון לבזבז כסף, ללכת למסעדה טובה, לקנות אופנוע....אבל תומר חייב להתחשב בתקציב הזוגי.
תומר רוצה לבלות עם החברים שלו, אבל חייב לקחת בחשבון את לוח הזמנים של השותפה שלו לחיים – רונית. זמן, בילוי משותף, זהו משאב חיוני במערכת היחסים הזוגית שיש להשתמש בו במחשבה ובזהירות.
האיזון בין בחירה חופשית לבין הרמוניה בזוגיות אינו בלתי אפשרי. הוא מחייב תקשורת רציפה פתוחה ומאפשרת.
היכולת של שני הפרטים בזוגיות לשתף בכל ולא לצבור כעסים וללכת עם בטן מלאה, נותנים אפשרות ליצור/ לבנות מערכת זוגית בריאה. מערכת זוגית שמאפשרת קונפליקטים ולומדת לנהל אותם נכון.
בזוגיות בריאה, לכל אחד מבני הזוג סולם עדיפויות ברור ומוגדר היטב. כאשר היו רווקים, הכל היה מותר. ברגע שהם מחליטים לשנות את חייהם ולחיות במערכת זוגית, עליהם לשנות גם את .סדרי העדיפויות שלהם. אנחנו לא יכולים לחשוב כמו רווקים, ולהתנהג כמו רווקים, ולנסות להגשים ציפיות של רווקים, אם אנחנו רוצים ליצור שותפות זוגית. לכן המשמעות של מחויבות זוגית היא הסכמה הדדית, שהרצונות האישיים של כל אחד מבני הזוג יקבל מענה רק אם אין בהם פגיעה בזוגיות. כדי ליצור שייכות אמיתית למערכת הזוגית יש לבנות אותה לאט ובזהירות, כל אחד מבני הזוג חייב להרגיש כי ההוויה האישית שלו כאינדיבידואל מקבלת משקל אחר, אני אשתך או אני בעלך אינם אמירות סתמיות, הן מקבלות משמעות עמוקה יותר רק כאשר אנחנו מבינים כי הצורך להשתייך הוא צורך בסיסי של האדם, ורק משהגשים אותו יכול האדם להתפנות להגשמה ולמימוש עצמי. הפסיכולוג האמריקאי א. מאסלו, הציג את פירמידת הצרכים, כאשר יסופקו כל הצרכים הללו יוכל להתפנות למימוש עצמי. המדרג מתחיל בצורך הבסיסי ביותר של האדם, הצורך לקיום פיזי הוא המזון, ומסתיים בקודקוד הפירמידה, הצורך במימוש עצמי.
צורך השתייכות, הוא האמצעי בפירמידת הצרכים ובא אחרי הצרכים הבסיסיים רעב ומחסה, שהם צרכים פיסיולוגיים.
להיות שייך זהו צורך חברתי, צורך להיות מקובל, להיות חלק מ..., לאהוב ולהיות נאהב. בשלב הזה האדם לומד להכיר את עצמו ולגבש את הזהות vעצמית.
עלינו לזכור שכשם שהאוויר נחוץ לגוף, השייכות נחוצה לנפש.
ולכן, ההחלטה להיות חלק ממערכת זוגית היא החלטה שמעמידה סדר עדיפויות חדש.
ההתנהגות כרווק איננה רלוונטית יותר.
אז מה עושה תומר ביום חמישי בערב??? או יותר נכון מה עושים כדי לא לצבור תיסכול וכעס...
בונים סדרי עדיפויות, מעלים את הצרכים האישיים והזוגיים, מקצים זמן ליחד וללבד.
לא בהטחות ובעלבונות, אלא בגילוי לב, בתקשורת הבונה את ה"אני" ומחזקת את ה"יחד"