יחסי משפחה בחגים

ליל הסדר הוא ללא ספק החג “המשפחתי” ביותר מבין חגי השנה. גם משפחות שאינן דתיות או מסורתיות, נוהגות לקיים את מנהגי החג, לקרוא את ההגדה לפחות את חלקה ביחד. החג, שאינו מסתכם רק בסעודה משותפת, כולל גם מנהגים, מסורות, וכללים הנהוגים בכל משפחה חלקם אף כאלו שעוברים מדור לדור.

כל אלה מחברים אותנו אל שולחן החג ומזמנים לנו שוב מפגש, עם עצמנו, עם המשפחה הרחבה, עם מי שאנחנו ממש רוצים לפגוש, ועם מי שלא. כן, משפחה לא בוחרים, בדרך כלל... יש משפחות שהשמחה רבה ומרובה, ההתגייסות נפלאה, והציפייה מרובה. יש משפחות, שנפתח הפנקס, ומתחילה ההתחשבנות, איפה מתי, כמה, למה... וכך הולך ומסתבך הסיפור המשפחתי, אני פוגשת אותם, לעיתים כועסים, לעיתים חסרי אונים, בודדים, זוגות, משפחות, שהחג מרגיש להם רגיש נפיץ ומציף. עולות הרבה שאלות, על חלקן מדברים ועל חלקן פחות, וכאן אני שואלת תמיד, יש דיבור?האם בכלל מתנהל דיון על סגנון החג? איך והאם נחלקות מטלות החג, האם אתם לוקחים בחשבון תהליכים שעוברים בני המשפחה: הקשיים של ההורים, המארחים, האם הם מסוגלים גם לבקש ולקבל עזרה? מה מידת הגמישות והפתיחות לקבלה ולשילוב עולמות השונים מהם מגיעים כל אחד מבני הזוג שהצטרפו למשפחה?

חג הפסח מחדד ומדגיש היטב שאלות סביב חלוקת תפקידים, מנהגים, שליטה וקביעת הטון. ולכן חשוב לדבר, להציף את הנושאים ולא לתת לבטן להתמלא מרירות וכעסים.

במשפחות בהן קיימת נוקשות רבה בכללים ובמנהגים, כמו גם במשפחות בהם לא מדברים על כללים או חוקים – גבוהים הסיכויים למתחים ומאבקי כוחות סביב החג.

משפחות בהן מידת הלכידות – הקרבה גבוהה מידי והופכת לסוג של תלות הדדית, יתקשו לאפשר פרידה ויחוו מצוקה קשה כאשר אחד מבני המשפחה ייעדר משולחן החג. משפחות בהן רמת הלכידות נמוכה מידי, כלל לא יקיימו את מנהגי החג, וספק אם ייערכו למפגש המשותף. משפחות בהן רמת הלכידות מתונה – לבטח יצטערו על העדר מי מחברי המשפחה, אך יהיו מסוגלים להנות מהחג גם במסגרת המצומצמת יותר או שונה, ובעיקר יאפשרו לאותם חברי משפחה שאינם בחג, לחוש משוחררים מתחושות אשמה ובושה.

יש מה לעשות, לקראת החג:

להבין את המקום הפגיע, של בן הזוג שלי, ההורה שלי. (אמפתיה) חשוב מאד לבנות תקשורת פתוחה וישירה, לשתף ברגש, לא לשמור בבטן. לדבר בשפת אני, להקפיד לא להפנות אצבע מאשימה, תמיד אתה.. וכו'. לבקש מה שחשוב לי בצורה ברורה, לא ללכת סחור סחור. לבנות את היכולת לחיות יחד עם הבעיות הבלתי פתירות.(מחלוקות, אופי שונה, דעות פוליטיות שונות) לכבד את האחר. יחד עם זאת להתגייס יכולת לפתור בעיות פשוטות. לשמור על טריטוריה זוגית, משפחתית.